איפה הברקס

איפה הברקס

היכולת שלי לתת לעצמי ברקס אף פעם לא הייתה טובה, לדוגמה מלקי, אהבתי את המעדן הזה כל כך (וגם היום) שהייתי גומר חבילה של שמונה ביום מה שהיה אמור להספיק לשבוע. גם חלות של סבא וממתקים אחרים לא היו בטוחים, אם רציתי, לקחתי, שום דבר לא היה עוצר בעדי, גם אם הייתי יודע שזה יכעיס אחרים.

אבל זה לא נגמר פה, משחקי מחשב היו ועדייו, מקום שבו אני לא יכול לשלוט יותר מדי, באתי, ראיתי, קניתי אם לא קיבלתי אז פשוט בכיתי, גם בחטיבה, קשה לי לעצור, לטובה ולרעה.

כשנתנו את מענקי הקורונה לא שמרתי אותם לעצמי, אחד תרמתי לער”ן ואת השני לסלי מזון כי היה לי איזה דחף לעזור, שזה טוב ויפה, אבל מה אם הייתי צריך את הכסף הזה אחר כך? זה היה סכום לא קטן, של כ~2000 ש”ח שהייתי יכול לחסוך או אפילו לתת רק חלק, אבל לא חשבתי פעמים, באתי ראיתי, תרמתי

בכללי, אין לי הרבה יכולת להגיד לעצמי לא יותר מידי.

אני עושה ניסוי עד הודעה חדשה, ניסוי פשוט, להגיד לעצמי לא.

אני רוצה לקנות שווארמה? לא

אני רוצה לקנות משחר מחשב? לא

אני רוצה לבזבז? לא

אבל יש מקרים שמותר כן ופה זה נהיה מעניין, אני מוכן להגיד כן במקרים שבהם הדבר יכול לעזור לי לטווח ארוך:

• ספר לימוד
• חלקים לפרויקטים

ועוד דברים שאני יכול להצדיק, ובכל זאת, גם אם אני יכול להצדיק אז לחכות, כי סוף העולם לא יגיע אם אני אחכה שבוע.

עד הפעם הבאה, שהיה יום טוב...